הבעל ביקש לבטל פסק דין מוסכם שמחלק את הרכוש המשותף עם אשתו. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין חיה לזר נוטקין

בחודש דצמבר 2021, ניגשו בני זוג לבית המשפט, והציגו בפניו הסכמות הנוגעות לחלוקת הרכוש המשותף שלהם. הם ביקשו מבית המשפט, שייתן להסכמות שלהם, תוקף של פסק דין סופי. כך היה, ואכן בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות של בני הזוג. אלא מה? זמן קצר לאחר מכן, פנה הבעל לבית המשפט, וביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהסכמה. מדוע עשה כן? ומה קבע בית המשפט לענייני משפחה? על כך במאמר שלפניכם, שבו נסקור פסק דין מעניין שניתן במסגרת תיק משפחה שמספרו 4506-01-22, מ' נ' מ' א', אשר נדון בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

עובדות המקרה:

הצדדים נישאו בשנת 1992 והתגרשו בשנת 2020. הייתה להם מחלוקת על רכוש והם ניהלו הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך הם הגיעו להסכמות בנוגע לרכוש. חלק מההסכמות היה שהבעל ירכוש את הדירה המשותפת מהאישה, וכי האישה תקבל סכומים כספיים מסוימים. כמו כן, הוסכם על חלוקה של נכסי מטלטלין (לא נדל"ן) וההסכמות פורטו בהרחבה בפסק הדין. היו עוד מספר נושאים מוסכמים, שכולם נוגעים לרכוש. ההסכמה הושגה לאחר ניהול הליך חלקי בבית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו מונה גם אקטואר מוסכם, וכן לאחר שבית המשפט בעצמו הציע לצדדים הצעות פשרה לצורך סילוק התיק. הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין.

הצדדים הציגו הסכם פשרה, ובית המשפט הורה שההסכם יקבל תוקף של פסק דין. אגב, זו פרקטיקה מקובלת. כאשר צדדים מגיעים להסכם פשרה, הם מגישים אותו לבית המשפט (גם בהליכים אזרחיים רגילים), ומבקשים מבית המשפט, שהסכם הפשרה יהיה בעצם פסק הדין, על כל המשתמע מכך.

לאחר קרוב לשנה, הבעל פנה לבית המשפט וביקש לבטל את הסכם הפשרה, ולמעשה לבטל את פסק הדין. אין ספק, מדובר בתביעה מאוד חריגה, שכן לבטל פסק דין שניתן כדין ועוד בהסכמה, כאשר לקוח מיוצג, הוא דבר חריג בכל קנה מידה, גם בתחום דיני המשפחה.

טענות הצדדים:

הבעל טען במסגרת התביעה, כי בעת הדיון הוא חשש ולא הבין את מהות ההליך. בנוסף, הוא טען כי בית המשפט מסר לו בעל פה, כי בדיון הוכחות יכול להיות שמצבו המשפטי יהיה פחות טוב, ולכן כדאי לו להגיע לפשרה. כמו כן, הסביר שזהו מקרה מורכב, שמשפיע וישפיע על כל התנהלות חייו, ולטענתו – הוא היה חסר "גמירות דעת" בעת ההסכמה. הבעל גם העלה טענות הנוגעות לחוסר הסמכות של בית המשפט לעסוק בחלוקת רכוש של פיצויי פיטורין ותגמולים שקיבל במסגרת תביעה לנזקי גוף. בנוסף טען הבעל שהוא סובל ממצב נפשי רעוע. לדבריו, במהלך השנים אשתו ידעה על כך וניצלה זאת גם במסגרת ההליך המשפטי.

האישה השיבה בכתב הגנה לטענות הבעל, שכל טענותיו הינן מגוחכות, שכן אף אחד לא איים על הבעל או הפחיד אותו. הצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה בהסכמה, ללא כל כפייה. עוד טענה האישה כי תביעתו היא קנטרנית, טורדנית ואין לה שום בסיס. כמו כן, לטענתה הבעל היה מיוצג, וידע היטב את מהות ההליך המשפטי.

הכרעת בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט דן בטענות הבעל, כאשר בתחילה דחה את טענותיו, כי בית המשפט "דחק בו להגיע לפשרה". בית המשפט קבע כי אין בסיס לטענות הללו, וכי תמיד יש חשש ולחץ במסגרת הליך משפטי, אך אף אחד לא כפה על הבעל להגיע להסכם פשרה. עוד דחה בית המשפט את הטענות של הבעל לגבי אי ידיעתו את המצב המשפטי. נקבע כי היה מיוצג, ולא הוכחה כל טענה כזו של חוסר ידע. להיפך, בית המשפט קבע כי הוכח שהבעל היה דומיננטי וידע היטב את מצבו המשפטי.

עוד נימוק לדחיית התובענה של הבעל לביטול פסק הדין, הוא עיקרון סופיות הדיון. בית המשפט קבע כי אין עובדות חדשות או ראיות חדשות. הבעל בעצם שינה את דעתו, ולא הציג כל אסמכתא או ראייה למצב חדש או למשהו שלא היה ידוע. מכאן, עיקרון סופיות הדיון הוא עיקרון חשוב ובסיסי בהליכים משפטיים, שכן משניתן פסק דין שלא ניתן לערער עליו, הצדדים מסתמכים עליו ואי אפשר שוב ושוב לבקש לשנות תוצאה משפטית, כי אחרת לא יהיה לכך סוף.

מכאן, התובענה נדחתה על ידי בית המשפט, שאף הטיל על הבעל הוצאות משפט בשיעור של 10,000 ₪ לטובת גרושתו.