בע"מ 4880/18, פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה
המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יעקב בלס
הסיבות שבגינן יבחרו יחיד או זוג לאמץ ילד, רבות ומגוונות. ישנן מספר סיבות עיקריות שניתן לראות כחוזרות על עצמן בתהליכי אימוץ. לרוב, מדובר במגבלה אשר מונעת מאדם לממש את זכאותו להיות הורה. בין אם מדובר בזוג אשר אינו יכול להיכנס להריון בשל עקרות או מגבלה של אחד הצדדים, ובין אם מדובר בזוגות חד מיניים, אשר המגבלה הביולוגית אינה מאפשרת זאת (גם הליך האימוץ סבוך יותר ואינו מתאפשר בישראל, ואז השניים יפנו לאימוץ מחוץ לארץ). אפשרות נוספת לאימוץ: זוגות אשר מצבם הכלכלי מאפשר זאת ומעוניינים לאמץ, במקביל להיותם הורים ביולוגיים לילדיהם, מתוך רצון לסייע ולתרום לילדים אשר זקוקים לדמויות הוריות בחייהן והדבר נמנע מהם. לא בכל המקרים האמורים שבהם ירצו לאמץ, אכן תינתן האפשרות. חוק האימוץ הישראלי מסדיר תנאים ברורים לאימוץ, אשר סייגים לתנאים הללו יעלו בוועדות שיש בהן אחוזי מעבר נמוכים.
התנאים בכללותם, הם: גיל המאמץ – המאמץ צריך להיות מבוגר מהמאומץ בשמונה עשרה שנים ולא יותר מגיל ארבעים ושלוש שנים. אם מדובר בזוג – עליו לחיות ביחד שנתיים לפחות. קיימת הכנסה קבועה המאפשרת את כלכלתו של המאומץ. התקיימות תנאי מגורים סבירים ואפשרות לחדר פרטי למאומץ. אי רישום עבר פלילי בעבירות הנוגעות לקטינים, מין או אלימות. כל סוג עבירה אחר ייבחן אך לא יפסל על הסף. כמעט באופן גורף – דת ההורים הינה כדת המאומץ (יש חריגים לכך) ובריאות תקינה פיזית ונפשית.
עובדות המקרה:
במסגרת הליך בע"מ 4880/18, פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, שנוהל בבית המשפט העליון, דובר על מבקשות, בנות זוג המנהלות משק בית משותף משנת 2007. בשנת 2015, המבקשות החליטו למסד את הזוגיות ביניהן ויתרה מכך, להרחיב את התא המשפחתי, באמצעות תרומת זרע אנונימית. בחודש אפריל לשנת 2016, הרתה המבקשת 1 ונרשמה כאם של הקטינה.
חמישה חודשים לאחר הלידה, החליטו המבקשות, באמצעות בית המשפט לענייני משפחה, לרשום את המבקשת 2 כאמה של הקטינה במרשם האוכלוסין. היועץ המשפטי לממשלה לא התנגד למתן צו הורות, רק ובמידה וזה יינתן על ידי בית המשפט (להלן: צו הורות פסיקתי). תחולתו תהא ממועד נתינתו ולא כפי שמבקשות המבקשות – תחולה רטרואקטיבית מיום לידתה של הקטינה.
נימוקי בית המשפט:
הורות משפטית הוכרה בישראל רק בהתקיים זיקה גנטית, או מכוח של צו הניתן על ידי בית המשפט. צו מכונן ניתן מכח חוק האימוץ, וצו הורות לפי חוק הפונדקאות. אט אט, בתי המשפט החלו להתמודד עם בקשות להכרה גם בהורות שאיננה מבוססת על אחת מן הזיקות המוזכרות לעיל.
בפסיקה, החלה להתעצב הכרה בזיקה נוספת, מכוח זיקה לזיקה. כלומר, מדובר בזיקה המכירה בהורות של אדם אשר נמצא בזיקה זוגית להורה הגנטי. הורות שאיננה גנטית, ביולוגית, יש לה הכרה כתוצר חברתי. צו פסיקתי, נכון לראות בו כפתרון זמני ותו לא. מדובר בפתרון תואם מציאות, עד שהסדר יוסדר בחקיקה, שבה הזכויות ההוריות יעוגנו בדין.
בנוסף, יעוגן בחקיקה מתי תוכר הזכות להורות, בצו פסיקתי ומהם תנאיה. במצבים של זיקה לזיקה, סטטוס חוקי של הורות של בן/בת הזוג של ההורה הביולוגי, אינו מוכר בדין. על מנת להכיר בו, יש לעבור את כור ההיתוך של בית המשפט ולקבל את הצו.
סיכום:
בכל הנוגע לאימוץ ילדים, קיים חוק המוסדר בחקיקה, אך ביצועו כרוך בפרוצדורה רבה ועירוב של גורמים רבים. המטרה היא לקיים את הערך העליון הנוגע להחלטות בילדים, שהוא טובת הילד. חוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981 (להלן: "חוק האימוץ") הוא חוק המקנה סמכות לאמץ, ומסדיר את דרכי האימוץ בישראל. חוק האימוץ, בהתאם לשאר החוקים העוסקים בקטינים, פועל על בסיס עקרון "טובת הילד", כאמור בסעיף 1ב לחוק האימוץ: "בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות..".
לעיתים, ישנם מצבים שבהם ניתן לחזור להתחלה, בשל החלטת גורם כזה או אחר (לדוגמא – חרטה של הורים ביולוגיים). בהתאם לאמור, בהליך משפטי זה, יש להתלוות לעורך דין לענייני משפחה.
