המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין חיה לזר נוטקין
כאשר אדם נפטר, עיזבונו (כלומר – כל הרכוש שלו) עובר ליורשיו. במדינת ישראל, יש שתי דרכים להוריש עיזבון. הדרך האחת היא באמצעות צוואה שעורך אדם בחייו. במידה והצוואה אכן נערכה לפי אמות המידה המפורטות בחוק הירושה, התשכ"ה–1965, הרי שאז הוראותיה של צוואה שנערכה בחייו של המנוח, יחייבו את היורשים. לעומת זאת, אם אדם לא הותיר אחריו צוואה, אזי חלה הוראת סעיף 10 לחוק הירושה, אשר קובעת ברירת מחדל לפיה יורשיו של מנוח יהיו ילדיו ובן או בת זוגו.
יתרה מכך, לאחר מותו של אדם, כדי לממש את עיזבונו (למשל – להוציא כספים מחשבון הבנק שלו, או להעביר את דירת המגורים על שם יורשיו ועוד), יש לפנות לרשם הירושה ולבקש צו קיום צוואה (אם מדובר בירושה לפי צוואה) או צו ירושה, אם אדם נפטר ללא צוואה. ישנה תקופת ביניים שתמיד ניתנת לצדדים שלישיים כדי להביע התנגדות לצו קיום צוואה או ירושה, אם אכן יש צד שלישי שסבור שצוואה נערכה שלא כדין, או בכפייה ועוד.
במקרה שלנו, שבו נעסוק במאמר זה, מדובר בסיטואציה מאוד מוזרה, של אדם שנזכר להתנגד לצו קיום צוואה, בטענות שונות ומשונות, לאחר 5 שנים (!), לא פחות מכך. מה קבע בית המשפט לענייני משפחה במסגרת ת"ע 13175-05-22 א' ואח' נ' ע' (המנוח) ואח'? על כך, בחלק הבא.
עובדות פסק הדין:
אישה נפטרה בשנת 2017, ובצוואתה שניתנה בפני עדים (כלומר, זו צוואה כתובה, אך חותמים עליה שני עדים גם כן), היא הורישה את רכושה, שכולל גם משק חקלאי, לחלק מילדיה ולכלתה. בזמנו ניתן צו קיום צוואה, ובזמן אמת לא הוגשה התנגדות לצו. עם זאת, ילדיה האחרים, נזכרו עתה, 5 שנים לאחר מותה של המנוחה ולאחר שכבר ניתן צו קיום צוואה, להביע את התנגדותם לצוואה.
למעשה, בגלל שכבר ניתן צו קיום צוואה, הבקשה שהוגשה, היא בקשה לביטול הצו, שהיא אפשרות חריגה עוד יותר. הטענה של המבקשים הייתה, כי המנוחה כלל לא ידעה עברית, ולכן לא הוסבר לה, מה באמת כתוב בצוואה. כמו כן, המבקשים טענו כי היורשים של המנוחה, היו משפילים אותה ומטילים עליה אימה, ולכן ניתנה הצוואה לטובתם.
מנגד, היורשים התגוננו מהתביעה, וטענו כי קודם כל, המנוחה ידעה עברית היטב, היא חיה במדינת ישראל 65 שנים טרם מותה. כמו כן, הם שללו מכל וכל את כל הטענות של המתנגדים לגבי הטלת אימה וכפייה.
הכרעת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי מבחינה חוקית, יש אפשרות לפי חוק הירושה, לבטל או לתקן צו ירושה או צו קיום צוואה, גם בדיעבד. עם זאת, במקרים כאלו, שהם מאוד נדירים, הנטל על המבקש לבטל או לתקן צו ירושה, הוא נטל משמעותי. לרוב, ביטול צו ירושה או צו קיום צוואה, ייערך במקרים שבהם מתגלות ראיות חדשות שלא עמדו בפני רשם הירושה או בית המשפט שאישר צו כאמור. לא בקלות יבוטל צו ירושה או קיום צוואה – בדיעבד.
כמו כן, בית המשפט סקר סיטואציה אחרות, שבהן בתי משפט דחו בקשות דומות בגלל שיהוי ניכר, תוך שהוא חוזר על כך שעניין השיהוי הוא מאוד משמעותי. אין דינה של בקשה לביטול צו ירושה שמוגשת אחרי חודשיים ממתן הצו, לבקשה שמוגשת אחרי 5 שנים, מבלי באמת להסביר בצורה ברורה מדוע חל השיהוי, כמו בענייננו.
לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי המבקשים הציגו טענות מאוד כלליות, ללא כל תימוכין. לגבי שפתה של המנוחה, נקבע כי לא הוצגה שום ראיה שהיא לא ידעה לדבר בשפה העברית, בוודאי לא ראיה שלא עמדה בפני רשם הירושה אז, לפני 5 שנים. אגב, בית המשפט גם ביקר את התנהלות המבקשים, שלא טרחו אפילו להביא לעדות, את שני העדים בפניהם נערכה הצוואה, וגם לא את עורך הדין שערך את הצוואה.
גם לעניין השיהוי, קבע בית המשפט כי במשך כל התקופה, המבקשים ידעו על הצוואה, ובמשך 5 שנים בחרו "לשקוט על השמרים", כלשון בית המשפט בפסק הדין. לא הוצג שום טעם סביר לשיהוי הקיצוני מאוד בנסיבות התיק הזה.
בית המשפט דחה את הבקשה, ואף חייב את המבקשים בסך של 20,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים, בהינתן משך ההליך והעובדה שנשמעו ראיות במסגרתו.
