פרסמה ברשתות החברתיות כי אביה אנס אותה – אך לא אמרה אמת, האם בית המשפט חייב אותה בפיצוי?

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יעקב בלס

פרשה קשה ועצובה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה. מדובר בתביעה שהגיש אב נגד בתו, בטענה שבתו פרסמה ברשתות החברתיות, כי הוא אנס אותה בצעירותה, וכן את אחותה, וכי בת זוגו הנוכחית של אביה ידעה על כך ולא עשתה דבר. בית המשפט דן בתביעה, ובפסק דין מפורט קבע את מה שיתואר במאמר זה. האם בית המשפט חייב את הנתבעת בפיצויים? על כך, במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים.

נבקש להעיר כי המאמר שלפניכם\ן הוא מאמר תוכן כללי בלבד, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

עובדות פסק הדין:

כאמור, מדובר בפרשה קשה מאוד. הנתבעת, שהיא בתו של התובע, היא אישה מבוגרת כיום. בפסק הדין מתואר, כי אביה, התובע, הוא קצין בכיר במילואים, אדם מוערך, אשר התגרש מאם הנתבעת כאשר הנתבעת הייתה בגיל העשרה. הנתבעת סובלת מבעיות נפשיות. היא אושפזה למשך תקופות ארוכות במהלך חייה במוסדות לבריאות הנפש, ואף היו לה בעבר ניסיונות אובדניים. עקב אישיותה המעורערת ושימוש מאסיבי בקנאביס, הנתבעת בדתה סיפור על אונס מתמשך ע"י אביה כאשר הייתה קטינה. היא אף תיארה וטענה כי אביה אנס את אחותה למחצה, והיא לכאורה מצויה בסכנה. היא פתחה דף ברשת החברתית ופרסמה דברים קשים מאוד על אביה. הבה נצטט חלק קטן מאוד, כפי שמתואר בפסק הדין: "התובע אנס אותה מגיל 0 ועד גיל 12", "התובע התאהב בה ולכן אנס אותה מהיותה תינוקת וקרע את בתוליה בהיותה תינוקת בת יומה!", "התובע הפך אותה לפילגש שלו", "בגלל שהתובע נהג לשכב עמה כשהייתה קטנה, היא התפתחה מאוחר", "התובע אונס את בתו הצעירה, כיום בת 6".

ללא ספק מדובר בתיאורים קשים מאוד. האב תבע אותה בגין פגיעה קשה בשמו הטוב, וגם בת זוגו הנוכחית תבעה את בתו של האב, אך אנו נתמקד בעיקר בתביעת האב. האב טען כי אין ספק בכך שהפרסומים השקריים הסבו פגיעה עצומה בשמו הטוב.

בתו של התובע, טענה בתביעה את טענות ההגנה הבאות: הנתבעת מוכרת כנפגעת בתחום בריאות הנפש, והיא סובלת מנכות קשה. הנתבעת טענה שהפרסום הוא נכון, ולמעשה מדובר באמת לאמיתה.

מדובר בתיק תמ"ש 11171-09-15, אשר התברר בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

דיני לשון הרע:

לשון הרע היא פרסום של דבר אשר יש בו כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, לפגוע בפרנסתו, או לפגוע בו בשל פגם מולד, נטייה מינית, זהות מגדרית, לאומית או דתית. אין ספק, כי פרסום של מעשים מיניים שביצע אדם, שלא כדין, וכאשר הדבר הוא שקרי – מהווה לשון הרע. דיני הלשון הרע בישראל מתוארים בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965. נוסיף כי פרסום ברשת החברתית, הוא פרסום לכל דבר ועניין.

מנגד, אדם שנתבע בלשון הרע, יכול לטעון מגוון טענות הגנה, שביניהן – הגנת תום לב, או אמת בפרסום, כאשר יש עניין ציבורי בפרסום המיוחס.

הכרעת בית המשפט:

למעשה, בית המשפט קבע כי הנתבעת פרסמה דבר לשון הרע. עם זאת – בית המשפט קבע, תוך התייחסות רבה למצבה הפסיכיאטרי, כי הנתבעת בעצם ביצעה את המעשים כאשר היא נמצאת במצב פסיכוטי, כלומר – היא אינה מודעת למעשיה. בכך קבע בית המשפט כי אומנם הדברים פורסמו, ואומנם מדובר בעוולה, אך מדובר במעשים שבוצעו כאשר אדם לא היה מודע להם, ולכן יש לדחות את התביעה של האב, נגד בתו. כך יפים דבריו של בית המשפט: "נכון שבית המשפט הציע לנתבעת לחזור בה מדבריה בפרסומים והיא לא שעתה להצעה שכן לדעתה היא עדיין מאמינה שכך היה. אולם בסירובה אין להעיד שהנתבעת פרסמה את הפרסומים שלא כתוצאה ממצבה הנפשי בו הייתה מצויה. אלו הם שני מישורים שונים: מישור האמונה הסובייקטיבית של הנתבעת על מה שאירע כביכול אל מול המצב הנפשי בו הייתה, שגרם לה להוציא את אמונתה הסובייקטיבית בחמת זעם על הכתב בפרסומים".

בית המשפט מצא, לאחר ששלל את טענות הנתבעת, שלא לחייב אותה בפיצויים מצד אחד, אך הוא קבע כי אם התובעת תמשיך בפרסום, היא תשלם פיצויים. עם זאת, בית המשפט כן חייב את הנתבעת – לא בפיצוי כספי, אלא בהוצאות לטובת התובעים, יחדיו, בגין ניהול ההליך, בסך כולל של 35,000 ₪.

תם, אך לא ברור האם נשלם.