שימוש בזרעו של המנוח

שימוש בזרעו של המנוח

עמ"ש 50500-09-17 ע.ש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יעקב בלס

שימוש בזרעו של המנוח ייעשה רק באישורו של בית המשפט ובבחינת רצונו של הנפטר לפני מותו – האם רצה המנוח להביא ילדים לעולם? במקרים רבים, ישנו צורך להתחקות אחר כוונת המנוח, שכן לא הובעה שום הסכמה או התנגדות מפורשת לגבי השימוש בזרעו. במאמר זה מובא פסק דין של בית המשפט המחוזי, שבו ערעור של בית משפט קמא מתקבל, והבקשה של הורי המנוח להמשיך את שושלת המנוח, מתקבלת.

עובדות המקרה:

במסגרת ההליך עמ"ש 50500-19-17, ע.ש ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, שנוהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, היה מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שבו נדחתה עתירתם של המערערים ע.ש וס.ש, הורים ששכלו שניים מילדיהם. הילד האחד התאבד, והילד השני נרצח לאחר חמישה חודשים. מטרתם הייתה לשאוב זרע מהבן המנוח, לאחר שהופקדו 11 מנות זרע בבית החולים, בעת פטירתו, לצורך הפריית המיועדת.

כמו כן, למנוח הייתה בת זוג שהוא עמד להינשא לה. במקרה זה, משום שלמנוח נפטר אח לפניו, הוא הביע את דעתו על הדבר ואמר שצריך לשאוב זרע, כי חייב להיות ילד כהמשך ישיר של אחיו, ועל כך העידה אמו של המנוח, שהיא אחת מהמערערים. לאחר הגשת תסקיר מבחן בבית המשפט קמא, התרשמו חברי הוועדה מבקשתם של ע' וס' ש' והגב' נ', לעשות שימוש בזרעו של המנוח, אך בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי רק המנוח רשאי לעשות שימוש בזרעו, ולא האם המיועדת שאינה בת זוגו, וזאת בהתאם לנוכח ההלכה בבע"מ 7141/15, פלונית נ' פלונית.

בנוסף, מוסיף בית המשפט וקובע, כי קיימת סתירה לקיום רצונו המשוער של המנוח להביא ילדים לעולם גם לאחר מותו. בהלכת "פלונית", נפסקו בפסק דינה של השופטת חיות, הדברים הבאים:

"ייתכנו מצבים חריגים ונדירים שבהם מן הראוי לאפשר להורים לסתור את ההנחה שבבסיס הנחיית היועץ. אפשרות זו קיימת לא רק כאשר הם מבקשים להתנגד לבקשת בת הזוג לעשות שימוש בזרעו של הנפטר, במקרים דוגמת אלה הנזכרים לעיל, אלא גם כאשר ההורים מבקשים להוכיח כי רצונו המשוער של המנוח להעמיד צאצאים לאחר מותו לא התמצה בהבאת ילדים רק עם מי שהייתה בת זוגו בעת פטירתו."

החלטת בית המשפט:

בית המשפט מציב שני תנאים שאותם יש להוכיח, על מנת לעשות שימוש בזרעו של הנפטר: האחד, כי רצונו של המנוח היה להביא את הילדים לעולם גם לאחר מותו. השני, כי רצון זה נכון גם ביחס להפריית מי שאיננה בת זוגו במועד פטירתו. עוד הוסיפה השופטת, כי בית המשפט קמא לא התייחס לשאלת רצונו של המנוח כראוי. במקרה זה, משום שלמנוח נפטר אח לפניו, הביע המנוח את דעתו על הדבר, ואמר שצריך לשאוב זרע, כי חייב להיות ילד כהמשך ישיר של אחיו, ועל כך העידה אמו של המנוח, שהיא אחת מהמערערים. בית המשפט, העומד בפני נסיבות המקרה, קובע כי יש להוכיח את רצונו המשוער של המנוח, להביא ילדים לעולם, וכי היה רוצה אותם, גם אם לא מבת זוגו. בית המשפט המחוזי מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, וקובע כי המערערים רשאים לעשות שימוש בזרעו של המנוח להפריית האם המיועדת בלבד, הלוא היא המערערת 3.

לסיכום:

מדובר בשני יסודות מרכזיים, בהתאם לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה: האחד, כיבוד רצונו של הנפטר, והשני, רצונה של בת הזוג של הנפטר, להמשיך על פי שאיפתם המשותפת שנקטעה בטרם עת. מדובר בסופו של דבר בהולדת ילד, שבדרך כלל היא פרי רצונם של שני בני הזוג, ולכן ההליך סבוך ומורכב מבחינה רגשית, הן עבור המשפחה והן עבור בת הזוג, שמטבע הדברים, סובלת מתחושות אובדן. סוגיית השימוש בזרע של המנוח, נבחנת בהתאם לחברה וכיצד היא רואה את סוגיית ההולדה. הליך זה מבוסס על בסיס כיבוד רצון המת. בנוסף, בוחנים את הגשמת רצונותיהם המשותפים, בשים לב האם קיימת בת זוג. לצערנו, תחום זה עולה כאשר המנוח צעיר וטרם מיצה את חייו. בכל הנוגע לאמור, נדרש עורך דין לייצוג בהליך המשפטי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם: