גננת הואשמה בתקיפה של פעוט – וזוכתה

גננת הואשמה בתקיפה של פעוט – וזוכתה

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין שוש חיון

סיפור שהיה, כך היה: מדובר במקרה של אישה שעבדה כגננת בצהרון של גן. לפי כתב האישום שהוגש נגדה, יום אחד היא תפסה את הקטין בשתי ידיה ופשוט "זרקה" אותו מחוץ לשער הגן. ללא ספק, אלימות מזעזעת. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בקרית גת, במסגרת ת.פ. 21627-02-21, מדינת ישראל נ' אלישקוב. בית המשפט, זיכה את הנאשמת מביצוע העבירה.

במאמר שלהלן ננתח את עובדות פסק הדין ונסביר מהם השיקולים שעמדו מאחורי החלטת בית המשפט. נעיר כי מטרת המאמר שלפניכם היא להעניק תוכן איכותי לכם הגולשים, אך המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין פלילי מוסמך.

עובדות פסק הדין:

לפי עובדות כתב האישום, הנאשמת עבדה בתור גננת בגן ילדים באשקלון. שני ילדיה הקטינים של המתלוננת, למדו גם הם בגן וטופלו על ידי הנאשמת. לפי הטענה, בחודש יוני 2020, המתלוננת הגיעה לגן אחרי הצהריים, פתחה את הדלת ופגשה בנאשמת. למתלוננת נלווה בנה הפעוט שלא לומד בגן, שנכנס לגן. הנאשמת תפסה את הפעוט וזרקה אותו מחוץ לשער הגן. היא הואשמה בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

המדינה טענה שיש להרשיע את הנאשמת. לדברי המדינה, ישנן ראיות ברורות להרשעתה, שכוללות את עדות המתלוננת, הקלטה של שיחה למוקד 100, וכן נטען שהנאשמת העידה בצורה לא עניינית ולא ברורה. מנגד, הנאשמת כפרה באישומים.

המחלוקת בתיק הייתה, האם הנאשמת תפסה את הפעוט בחולצה והשליכה אותו מחוץ לשער הגן. המתלוננת העידה כי המתינה עם עוד הורים מחוץ לגן (הייתה זו תקופה של שיא הקורונה) וחזתה בתדהמה בקטין מושלך החוצה. המתלוננת הגישה תלונה יומיים אחרי האירוע.

הנאשמת העידה כי אכן ההורים המתינו מחוץ לגן והילד אכן נכנס לגן, אולם היא לא ראתה אותו. האחים שלו אמרו שהוא נכנס לגן, ואז היא ראתה את הילד שובר דברים בגן וזורק סירים ובובות. הנאשמת טענה כי היא הרימה את הילד כדי להוציא אותו, ואז הוא החל להשתולל ולבעוט בה. לכן היא השכיבה אותו על הרצפה כדי שלא יקבל מכה.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט היא צריך לקבוע האם הנאשמת אכן ביצעה את העבירה. במסגרת משפט פלילי, יש צורך להוכיח אשמה של נאשם, מעבר לכל ספק סביר. לא די במאזן של הסתברויות, אלא נדרשת הוכחה מעבר לכל ספק.

בית המשפט קבע כי אכן קיים ספק לגבי אשמת החשודה, בית המשפט השתכנע כי היו סתירות בגרסאות המתלוננת, כמו למשל – בעדות שהיא נכנסה לגן כדי להוציא את הבן שלה בניגוד לתלונתה, וכן כי לא נגרמו חבלות לקטין – בניגוד לטענה שהציגו המתלוננת והמאשימה. כך יפים דבריו של בית המשפט לעניין הספק בתיק, כך בפסקה 50:

"הנה כי כן, מכל הדברים שהובאו עד כה מתעורר בליבי ספק האם המתלוננת וע"ת/2, אכן חזו במו עיניהן באירוע בכללותו, או שמא (כטענת ההגנה), השתיים הבחינו רק בסופו של האירוע (השלב הרביעי), עת הפעוט נשמע כשהוא צורח ומשתולל על הרצפה, מה שהוביל אותן למסקנה השגויה כי הפעוט הושלך לעבר הרצפה על ידי הנאשמת. חשוב לחדד, כי אין בידי לקבוע מסמרות בעניין זה, ותזת המאשימה לא הופרכה כלל ועיקר, ואולם, יש בכל האמור עד כה כדי לעורר ספק באשר לאופן התרחשות האירוע, ובעיקר באשר לשלב השלישי שבו, עד כי אין בידי להכריע בין גרסאותיהם הסותרות של הניצים על אודותיו".

לכן קבע בית המשפט כי קיים ספק לגבי אשמתה של החשודה, ובהתאם הורה על זיכוי. בית המשפט קבע כי אי אפשר לקבוע ולבחור בגרסה אחת טובה, בין המתלוננת לבין החשודה, מה גם שראיות נוספות שהוגשו, לא תרמו משמעותית ולא וחיזקו את עדויות הצדדים. מכאן, שאין מנוס מזיכוי החשודה מחמת הספק (ולא מחוסר אשמה).

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם: